היסטוריה חלק 1 (או: האבולוציה של הכתב היפני)

ההיסטוריה של הכתב היפני מתחילה כמובן ב... סין. השושלת הקיסרית הראשונה, שושלת צ'ין (שהיוותה את המעבר מסין הקדומה לסין הקיסרית) החילה עם עלייתה ב221 לפנה"ס סטנדרטיזציה של הכתב הסיני, ובכך הכתב קיבל צורה אחידה ומוגדרת על ידי השלטון (זו הייתה וריאציה עתיקה שלו שנקראת small seal script, כתב עגול שדומה יותר לציור, אבל ממש במקביל לתקופה הזאת החלה להתפתח וריאציה מלבנית שדומה לכתב המודרני). ב100 לספירה הבלשן הסיני Xu Shen אף סיווג את התווים הסיניים לסוגים שונים, וגם הגדיר את הרשימה הראשונה של "רדיקלים" - בהחלט איש דגול אבל נשוב לדיון בו בהמשך.

כי בעצם אנחנו פה כדי לדבר על יפנית! עד המאה ה5 לספירה יפנית הייתה שפה מדוברת, ללא מערכת כתב אחת אחידה - ניגוד מוחלט לסין שבה הכתב לא רק בשימוש אלא כבר עובר ניתוחים לשוניים. קל להתבלבל ולחשוב שהחברה היפנית הייתה פשוט פרימיטיבית - אבל זה לא המצב. יפן טרום-כתב הייתה חברה מפותחת תרבותית וטכנולוגית, שאמנם אין לה תיעוד בכתב אבל כן באמנות וארכיטקטורה יפניים (לא על דפים דו, הם יגיעו ליפן הרבה אחר כך, כמובן מ... סין, כן סין הייתה ליטרלי קיסרות אגדית).

במאה ה5 לספירה היפנים התחילו לאמץ את הכתב הסיני. אבל יפנית מדוברת שונה לגמרי מסינית, אז צריך לקבוע איך הוגים בכלל את התווים שאומצו. דרך אחת לעשות את זה היא על ידי המילה היפנית שהתאימה למשמעות של התו - צורת הגייה שנקראת kunyomi. אבל זה לא הספיק בכלל, והרבה פעמים היה צורך גם לאמץ תווים עם הצליל המקורי שלהם (או לפחות הכי קרוב אליו שהם יכלו, כי מערכת הצלילים היפנית פשוטה בהרבה מהסינית) - הגייה זו נקראת onyomi. הצרכים השונים נבעו מדרכים שונות שבהן מילים אומצו:

• Wago - מילים שמגיעות מיפנית עתיקה ולא כהשאלה משפות אחרות (wago=和語 בעצמה היא לא מילה ביפנית עתיקה, אז אם אתם רוצים מונח שהוא self contained זה yamato kotoba=大和言葉="מילות יאמטו"). במילים האלה היפנים כבר השתמשו וכל מה שחסר להם היה כתיבה - אז הם פשוט אימצו את הכתיבה הסינית שמתאימה לאותה המשמעות תוך התעלמות מהצליל הסיני, כלומר kunyomi.

• Kango - יפנית אימצה לא רק כתב אלא גם המון מילים חדשות. סין הייתה בכל זאת מפותחת משמעותית מכל שכנותיה אז היפנים אימצו מהם מושגים שפשוט לא היה להם, כלומר אימצו את הonyomi של תווים - אפילו אם "יש להם גם kunyomi". זה תהליך טבעי לגמרי עבור שפות, ממש כמו שאנחנו אומרים "דמוקרטיה" ו"לימון" (היא וlemon הגיעו מאותו מקור - פרסית!) אבל בגלל שהקאנג'ים הם תווים סמנטיים ולא אלפבית זה גורם להרבה אנשים היום לעקם פרצוף, אז שווה להסביר למה התהליך הזה הוא אכן טבעי.

  למשל המילה sensei היא מילה סינית שאומצה בשלמותה. הכתיבה של המילה הזו היא 先生, וכל אחד מהתווים האלה בנפרד גם אומץ בתור כתיבה של wago כלשהי - 生 (nama) = נא, 先 (saki) = פירוש מאוד תלוי קונטקסט לא ניכנס לזה. אבל, מתי אומצו התווים בנפרד? אולי זה קרה בכלל אחרי שהמילה sensei התערבבה בתוך השפה! כשאימצו מילה אף אחד לא הבטיח שלכל אחד מהתווים שלה "כבר יש kunyomi שאפשר להשתמש בו". מעבר לזה יפנית הייתה כאמור שפה מדוברת, ולקח המון שנים עד שהכתב הפך לנחלת הכלל. יפנים פשוט שמעו סינים אומרים xiansheng אז הם אימצו את זה כsensei, אף אחד לא הולך לבקש "תכתוב לי את זה רגע" ואז לבדוק במילון אם התו הזה כבר אומץ ליפנית אתמול או שלשום (גם "מילון" היה כאן בציניות, לא היה שום מילון בכלל לשפה שהכתב שלה עוד בהתהוות).

רוב הjukugo (מילים שמורכבות מיותר מקאנגי אחד) הן kango, וזו בדיוק הסיבה שרוב הjukugo משתמשות בonyomi. עם זאת, בהחלט יש יוצאות מן הכלל - למשל wago שהכתיבה שאומצה להם מורכבת מכמה קאנג'ים (כמו 今日=きょう=היום, שזה 今 עכשיו + 日 יום) או קאנג'י made-in-japan (במושגים שלא היה להם תו סיני מתאים, מלומדים יפנים יצרו קאנג'ים חדשים על ידי שילוב חלקים של כמה תווים סיניים. לקאנג'ים האלו לרוב אין onyomi בכלל אז תמיד קוראים אותם בkunyomi, גם במילים מורכבות). לכן כפי שנאמר בעמוד הראשי, הדרך הנכונה ללמוד הגיות היא על ידי למידת מילים שלמות.

הייתה סיבה נוספת וקריטית לזה שחייבים onyomi: יפנית מדוברת שונה מסינית לחלוטין, והדקדוק שלה מכיל הרבה מילות קישור וסיומות - היפנים היו צריכים דרך לכתוב פשוט צלילים. בעקבות כך התפתחה מערכת שנקראת Man'yōgana שהתאימה בין צלילים לבין תווים אפשריים כדי לייצג אותם, כלומר קאנג'ים שהonyomi שלהם הוא הצליל הזה (Table of man'yōgana). אז איך הקורא ידע מתי זה קאנג'י ומתי זה מניוגאנה? זו בדיוק הייתה הבעיה! הטקסטים העתיקים (כמו הMan'yōshū, אוסף שירים שממנו הגיע השם) היו סיוט לקריאה. הקורא היה צריך לנחש לפי ההקשר האם התו מסמל כרגע את המשמעות שלו או משמש לצליל בלבד. כך התפתחו, באופן בלתי תלוי, שתי מערכות הקאנה - תו מסוים של המניוגאנה עבר הפשטה (בהיראגנה) או שנלקח ממנו רק רכיב קטן (בקטאקנה) כדי ליצור אלפבית פשוט. בויקיפדיה מופיעים תיאורים של שני התהליכים, וניתן לראות שלפעמים התו המקורי שממנו נוצרה האות בהיראגנה שונה מהאחד של קטאקנה. אלו פשוט שני תווים ששימשו במניוגאנה לייצוג של אותו הצליל.